<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"ד</h1>
<h2>דף ס:</h2>
פסק זה מצאתי בפסקי ספר העתים וששאלתם על היין שבחבית שהוציאו ממנו לתוך כלי שמזג הע"א ממנו (בכלי) [לכלי] ששותה בו ונשאר בו (ענבי) [עכבת] יין נראה בעיני שהוא מותר בשתיה. ואעפ"י שלא עמד ישראל על גבם במזגם מן הכלי לתוך כלים לפי שאין ע"א אדוקים עכשיו לנסך יין ואין מכניסין ידיהם לתוך הכלי שמוזגין ממנו שאין דרכם עכשיו לעבוד ע"א בכך ע"י שכשוך. ואין לנו לאסור את הכלי שמוזג ממנו אלא מחמת ניצוק חיבור וכן הלכה שניצוק חבור ליין נסך וכששכח ישראל ועירה מן החבית לתוך אותו כלי ראשון הרי זה ניצוק הבא מכח הניצוק. ואין לי לאסור היין שבחבית על כך. וע"א דמהדק גיגית מלאה יין. כדי שיתחברו סדקין בארכה מלמעלה למטה אין זה כמהדק חבית הנפקעת לאורכה. דחבית הנפקעת עומדת מפוקעת ומזומנת ליפול חציה אילך וחצי אילך וכשהוא מהדקת מחבר כל היין זה לזה אבל גיגית יין במקומו עומד על ידי הדוק הראשון. וסדק קטן שיוצא בו היין הוא מהדקו הילכך אפי' לארכה שפיר דמי וכן לכל כלי עץ שלנו. אבל דבר זה אסור להיות גוי תוחב מטלית או נעורת בסדק ובחבורי השולים לסתום מפני שהוא נוגע ביין. נתערב יין במים אמר לנו המורה רבינו שמואל הלוי מגרמיזה אם נתערב יין במים ונגע בו ע"א משערינן היין בששים. אבל אם נתן יין במאכל קודם שירתיח המאכל אפי' באלף לא בטיל מפני שחשוב הוא ואינו מתבטל. פיטם אחד היה תוסס ומכחו הקשה יצא הברזא לחוץ ולקח הגוי הברזא ורצה לתוחבו בנקב ולא היה יכול לכוון בנקב והיה היין מקלח על יד הע"א ולאחר כן לקח ישראל הברזא מיד הע"א ושטפה במים ונעצה במקומה בנקב והתירו את היין בשתיה. הואיל והיה מקלח היין על ידי הע"א בשטף ולא בנחת ואין דרך ניסוך בכך הואיל ולא קנח בכוס ביד הע"א.
